יש שמש גם בצפון - אנרגיה סולארית

יש שמש גם בצפון -אנרגיה סולארית / דורי דודוביץ

בהחלטתה לקדם את ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות, הגדירה ממשלת ישראל את דרום הארץ כמרכז האנרגיה הסולארית בישראל. הקרקעות הזולות והזמינות, השמש היוקדת והיישובים המרוחקים המבקשים לפתח מקורות הכנסה נוספים, כולם היוו תמריץ לניסיון להגדיר את הדרום כמוקד הפעילות בתחום האנרגיה הסולארית. אזור בו ניתן יהיה להקים תחנות כוח סולאריות שיספקו את רוב רובו של היעד הנכסף של 2000 מגה עד שנת 2020.

אך מאז כמעט דבר לא נעשה, בעיקר בשל המאפיינים המיוחדים של מדינת ישראל ובכלל זה מגבלת השטחים הפתוחים, שמירת רזרבות לשטחי אימונים ושטחי אש של הצבא, חסמים ביורוקרטיים ועוד. המצב שנוצר מחייב אותנו לשאול את השאלה, האם באמת הפיתרון נמצא בקרקעות החקלאיות בדרום, או בפתרונות אחרים, דוגמת גגות של מבנים תעשייתיים, קרקעות מתוכננות אך עדיין לא מפותחות ולא מבונות, גגות של מבנים חקלאיים וכיוב.

דרום הארץ, אמנם עשיר בשמש ובשטחים פתוחים ודליל בתושבים, אך יש לו גם לא מעט חסרונות. החום הרב, מהווה גורם שלילי בטכנולוגיה הפוטו-וולטאית שהיא הנפוצה בעולם כיום, שכן החום הכבד משפיע בעונת הקיץ על יעילות הקולטים וגורם  לירידה של כחצי אחוז בהספק המערכת לכל מעלה מעבר ל 25 מעלות, שמתפתחות על הקולט. מעבר לכך, המערכות הסולאריות מאבדות מיעילותן בחום העולה על 40 מעלות. נוסף על השפעותיו של החום הדרומי העז, גם האבק וסופות החול המתחוללות בדרום, פוגעים בתפוקת הקולטים ומצריכים הוצאות גדולות על ניקויים ותחזוקתם. מכשול נוסף שמציב הדרום, הוא הריחוק מהאוכלוסייה הצורכת ובעיקר מקווי ההולכה של חברת החשמל, אשר מחייבת בניית תשתיות נוספות להולכת החשמל.כל אלו גורמים המקשים על הפקת האנרגיה בדרום הארץ.
יתרה מכך, ניסיוננו בשנתיים האחרונות, מלמד כי אין הבדל ביעילותן של מערכות סולאריות הממוקמות בצפונה של המדינה, לבין אלו הממוקמות בדרומה. לכאורה, ברור כי בחודשי החורף ישנו יתרון למערכות הדרומיות אשר זוכות לפחות ימים מעוננים, אך ככל שניכנס לקיץ יעלה היתרון לתפוקת החשמל בצפון הארץ. כך, ביום בהיר בצפון הארץ נוכל לצפות להפרשי הספקים של למעלה מ 10% לטובת מערכות הממוקמות בצפון הארץ לעומת אלו שבדרומה. נתונים אלו מראים, כי סך היתרונות והחסרונות של הצפון והדרום, מסתכמים בתוצאות דומות להפליא ומלמדים כי הפוטנציאל הסולארי, קיים בכל רחבי הארץ ולא רק בדרום החם.

המציאות של כישלון הקונספציה של העדפת הדרום, בשל מלאי הקרקעות החקלאיות הפנויות בו, חייבת להביא את הרשויות לבחינה מחודשת של מדיניותן. במקום להיאבק במינהל התכנון, המעמיד מכשולים רבים בדרך לאישור שינוי יעודן של הקרקעות החקלאיות. נכון יהיה ללכת איתו יד ביד ולאמץ את המלצותיו להעדיף את הקמתן של המערכות מעל גבי גגותיהם של מפעלים תעשייתיים ובשטחים מתוכננים (לא חקלאיים) בלתי מנוצלים. כך ניתן יהיה מצד אחד לאפשר גיוון רב יותר באזורים בהן יוקמו המערכות הסולאריות הבינוניות ומצד שני לא להתעמת עם מינהל התכנון ולא לפגוע בעתודת השטחים הפתוחים של מדינת ישראל.

יתרה מכך, בניית תחנות האנרגיה הסולארית בקרקעות מתוכננות בלתי מנוצלות, לא רק שתאפשר את הקמתם של המתקנים הסולאריים, אלא יהיה בה בכדי להבטיח את שימורן של הקרקעות, שבניגוד לקרקעות החקלאיות, חלק ניכר מהן נמצא במרכז הארץ, באזורים בהם הבנייה הולכת ותופסת כל חלקה ירוקה וטובה.